החלטה בתיק ת"א 37867-04-11

לפניי בקשתם של המבקשים-הנתבעים (להלן: "הנתבעים") לחיובה של המשיבה-התובעת (להלן: "התובעת") בהפקדת ערובה להוצאותיהם, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות").

רקע עובדתי - עיקרי התובענה וההגנה

1.         התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעים על סך של 3 מיליון ש"ח, אשר הוכתרה כתביעה "כספית, הצהרתית, מתן חשבונות".

2.         על-פי המפורט בכתב התביעה, התובע הינו בעל מניות בתובעת. בשנת 2005 נרקמה שותפות בין התובעים לבין הנתבעים, ולשם כך הוקמה הנתבעת 3 (להלן: "השותפות"), כאשר מחצית מהמניות של השותפות הינן בבעלות התובעת והמחצית האחרת בבעלות הנתבע 1 (להלן: " הנתבע") והנתבע 4. לטענת התובעים נישלו אותם הנתבעים מכל זכויותיהם בשותפות שלא כדין ובדרך של תחבולה, תוך שהעבירו לרשותם או רשמו על שמם את כל הזכויות בשותפות, לרבות זכויות התובעים, ומבלי ששילמו לתובעים את התמורה בגין זכויותיהם אלה. בהמשך, כך על פי הנטען, הסבו הנתבעים את הפעילות העסקית מהשותפות לנתבעת 6 המוחזקת בחלקים שווים בידיהם של הנתבע והנתבע 5. לטענת התובעים, באותה עת היה התובע טרוד בטיפול בבתו הקטנה אשר הינה מוגבלת בתנועה ונזקקה לסיוע רב. הנתבעים ניצלו את מצוקתו של התובע ופעלו שלא בתום לב לנשלו מרכושו. הנתבעים, כך הטענה, לכאורה בכוונת מכוון, יצרו מסכי התאגדות שונים, העבירו לשליטתם הבלעדית את נכסיהם של התובעים שלא כדין תוך כדי גזל ולקיחת דבר לא להם.

3.         עוד נטען, כי בניגוד למוסכם, לא רשם הנתבע את התובע כבעל מניות בשותפות ותרץ זאת בשיקולי מיסוי. בנוסף, הועברו שתי חנויות שהיו בבעלות התובעת אל השותפות בלא ששולמה כל תמורה וללא הוצאת חשבונית מס. כמו כן נרכשו על ידי השותפות שתי חנויות באמצעות מזומנים של התובעת בלא השקעה נוספת מבעלי המניות, ולמעשה, כך נטען, השתמשו הנתבעים בכסף שהיה שייך לתובעים לצורך רכישת חנויות אלה. זאת ועוד, קו חלוקה שהיה בבעלות התובעת נמכר על ידי הנתבע לאדם אחר, כאשר מירב התמורה נגבתה לטובת השותפות, וכאשר על פי הוראת הנתבע הוצאה חשבונית על-ידי התובעת אך לחלק מסכום המכירה. בנוסף, מכר הנתבע משאית שהיתה בבעלות התובעת כאשר התמורה בגינה לא הועברה לתובעת אלא לשותפות ואף זאת בלא שהונפקה חשבונית מס כדין.

4.         לפי חישובם של התובעים הסכום הכולל של הנכסים אשר לטענתם נגזלו מהם על-ידי הנתבעים מגיע לסך של 1,840,000 ש"ח נומינאלית. כאשר מסכום זה הועברו לתובעת   100,000 ש"ח בלבד, אשר שימשו לסילוק הלוואה לבנק. יתרת הסכום המשוערכת שהועברה לשותפות מהתובעת מגיעה לסך של 2,332,000 ש"ח.

5.         מוסיפים התובעים וטוענים כי במהלך שנת 2008, על-פי דרישת הנתבע, הפקיד התובע בחשבונה של השותפות סכום נוסף של 50,000 ש"ח, וכל אשר קיבל מהשותפות במהלך השנים היו: משכורת כשכיר במהלך שנת 2005 בלבד, תשלום חד-פעמי בסך 25,000 ש"ח לשנת 2007, רכב ומכשיר פלאפון אשר הועמדו לשימוש התובע עד שנת 2009 וסכומים מעטים נוספים כחלק מחלקו ברווחי השותפות, זאת בשעה שהשותפים האחרים בשותפות משכו ומושכים מידי חודש סכומים גבוהים בהרבה ביחס לסכומים שהועברו אליו.

6.         עוד נטען, כי הנתבעים נוהגים בשיטתיות להונות לא רק אותם, אלא גם את רשויות המס, לרבות גניבה ממש. כך למשל, על-פי הטענה, עשה הנתבע שימוש שלא כדין בנתבעת 2 בתשלומי שכר עבודתו של עובד שעבד תחילה אצל התובעת ולאחר מכן עבד בשותפות.

7.         בכתב התביעה מפרטים התובעים שתים עשרה חנויות הפועלות בעיקר תחת השם "זול טוב" ותחת חסות השותפות, ולטענת התובעים זכאים הם ל - 50% מכל רווח, תשלום, זכות או דיבידנד, וכל זכות אחרת מאותן חנויות. התובעים מעריכים את חלקם בנכסים ובהכנסות בכ- 7 מיליון ש"ח, אולם בשלב זה אין בידיהם לבדוק את היקף החוב לאשורו וזה יתברר לאחר חקירתם ובדיקתם של ספרי החשבונות שהתובעים עותרים לכך במסגרת תביעתם.

8.         עוד מעלים התובעים בתביעתם טענה כי הנתבעים משכו כספי ביטוח מנהלים על שמו של התובע שלא כדין ועוד.

9.         בכתב ההגנה טענו הנתבעים מס' טענות מקדמיות, ולגופה של התובענה נטען כי המדובר בתביעה חסרת כל יסוד לבד מקנטרנות וטורדנות לשמה. דברים אלו עולים, כך לטענת הנתבעים, מדחיית בקשתם של התובעים לסעדים זמניים לאחר חקירתו של התובע על תצהירו. לטענת הנתבעים חקירה זו אף הוכיחה כי מי שחייב כספים הם התובעים לנתבע ובגין חלק מחוב זה אף הוחל בהליך של הוצאה לפועל כנגד התובעים בסך של 300,000 ש"ח.

            למעלה מכך מכחישים הנתבעים את כל טענותיהם של התובעים.

הבקשה והתגובה

10.        על פי המפורט בבקשה, התובעת היא חברה אשר איננה פעילה משנת 2006 והפסיקה לשלם אגרות לרשם החברות מאותה שנה. לתובעת אין נכסים כלשהם, כפי שהדבר אושר אף על ידי התובע בחקירתו הנגדית, במסגרת בקשתו לסעדים זמניים שנדחתה לאחר שהתובעים חזרו בהם מהבקשה (החלטה מיום 11.5.11 - כב' השופט ר' כרמל).

11.        עוד נטען בבקשה, כי התובעת משועבדת "מכף רגל ועד ראש", כי התובעת נטלה הלוואות של מאות אלפי שקלים מאביו של המשיב 5, מבנקים ומגורמים נוספים, ולפיכך ככל שתדחה התביעה והתובעת תחויב בהוצאות, לא ניתן יהא לגבות הוצאות אלה מהתובעת.

12.        נוסף על כך נטען, כי סיכויי התביעה קלושים, שכן התביעה משוללת כל יסוד. לעניין זה מפנים הנתבעים בהרחבה לתשובותיו של התובע בחקירה הנגדית הנזכרת, מתוכה מעלים הם כי מהסכום הנתבע של 1,840,000 ש"ח קיבלה התובעת לידיה סך של 1,565,000 ש"ח, על פי הודאת התובע. עוד נטען כי על פי גרסת התובעים בחקירה הנגדית, הסתיימה השותפות בחודש מרץ 2007 ולפיכך תביעתה של התובעת רלבנטית לכל היותר עד לאותה שנה ולא מעבר לכך.

13.        על יסוד כל האמור, ביקשו הנתבעים להעמיד את סכום הערובה על סכום שלא יפחת מ - 250,000 ש"ח.       

14.        בתגובה לבקשה ביקשו התובעים לדחות את הבקשה. לשיטתם עצם אי תשלום האגרה לרשם החברות אינה יכולה להעיד על העדר יכולת הפירעון של החברה, ומצביעים הם על כך כי עד כה שילמו התובעים הוצאות אשר הושתו עליהם במסגרת ההליך המשפטי. עוד נטען, כי לצד התובעת עומד התובע בעצמו ועל כן לא מתקיימת התכלית לחיובה של התובעת בהפקדת ערובה לפי סעיף 353 לחוק החברות. עוד צויין בתגובה כי לבד מהליך ההוצאה לפועל שנפתח על ידי הנתבעים נגד התובע, לא מתנהלים נגדו הליכים בהוצאה לפועל, או כל הליך משפטי אחר, ולפיכך אין כל חשש שהתובע, ככל שיצטרך, לא יוכל לעמוד בהוצאות משפט ככל שיפסקו, וכך גם לגבי התובעת שאיננה חדלת פירעון.

המסגרת המשפטית